<h1>קונטרס הראיות לריא"ז — שבועות</h1>
<h2>דף כא.</h2>
[שבועות ט"ז ע"א] לאו מכלל דר' אליעזר סבר (לה) [לא] קדשה. פי' ולפיכך הוצרכו לקלעים, דאי למ"ד קדשה לעתיד לבא, אע"ג דליכא מחיצות נמי בקדושתה קימא, כדאמרינן לקמן אשר לו חומה אע"פ שאין לו עכשיו, דכיון דלא בטלה קדושתה אין צורך למחיצות, אבל ר' אליעזר סבר דבטלה קדושתה, מצריך בה קלעים להקריב בה קרבנות צבור, דאלו קרבנות יחיד ראוי להקריב נמי בלא מחיצות, דהכי עולה סוגיא דשמעתא בפ"ק דמגלה [י' ע"א], דלמ"ד אינה קדושה לעתיד לבא, יש אחריה התר, והותרו הבמות, והו"ל כקדושה הראשונה שהיתה בימי דוד עד שלא נבנה בית המקדש שהיו מקריבין קרבנות צבור בבמה גדולה וקרבן יחיד בשאר הבמות, וכך פי' מז"ה בפ"ק דמגלה במהדורא ב', והקדיש שהיו מקדישין היה בא לאסור הבמות.
[שבועות ט"ז ע"א] קדשום השתא [הא] אמרי' לקמן דלא צריכי קדושי אלא אימא ומנאום. פי' אבל אידך תנא דלעיל דאמר דבטלה קדושתן, ס"ל דצריכי קדושי, ומ"ה תני מצאו אלו וקדשום, והיו מקדישין אותן בראוי להם, כגון בסנהדרין ובשיר. ומז"ה כתב במהדורא ג' דערי חומה אין צריכין שום קדוש, ולשון הגמ' אינו מוכיח כדבריו. וע' מה שכתבתי ביבמות פ' הערל מה שחלקתי שם בין קדושת הארץ, ובין קדושת הבית ו(ב)קדושת ירושלם התלויה במחיצות, ובקדושת הארץ הלכה כמ"ד אינה קדושה לעתיד לבא, אבל קדושה התלויה במחיצות קדושה לעתיד לבא, והנכנס במקדש בזמן הזה חייב.
